בש"פ 3717/15
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט קיבל חלקית את ערעורו של המערער. ראשית, טען המערער כי אין סבירות סבירה להרשעה בעבירה של ניסיון חבלה בכוונה, אולם בית המשפט מצא כי אין להכריע בטענה זו בשלב זה של ההליך. תיאור האירוע בדו"ח המשטרתי, הגם שהמערער ערער עליו כבלתי הגיוני, הוא בעל בסיס ולא ניתן להגדירו כבלתי מבוסס מיסודו בשלב זה. לפיכך, נקבע כי קיים סיכוי סביר להרשעה וחלק זה של הערעור נדחה. שנית, טענת המערער בדבר הצורך בתסקיר מעצר לשם הערכת המסוכנות הנשקפת ממנו ובחינת חלופות מעצר התקבלה. חומרת העבירות בהן הואשם ועברו התעבורתי של המערער אינם מוטלים בספק, ומהווים סכנה ממשית לשלום הציבור. עם זאת, בית המשפט סבור כי מן הראוי לבחון האם קיימת חלופת מעצר קונקרטית המפחיתה במידה מספקת את הסיכון. לפיכך, יש להורות על עריכת תסקיר מעצר עד למועד שנקבע, תוך הערכת מסוכנותו של המערער והצעת חלופות. לאחר מכן יחזור העניין לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בשחרורו האפשרי של המערער בחלופת מעצר ספציפית. החלטה זו אינה קובעת מראש את תוצאות הדו"ח ואינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בבואו לבחון חלופות מוצעות. הערעור מתקבל אפוא בחלקו, והתיק מועבר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים בהתאם לפסק דין זה.
חקיקה מקושרת
בש"פ 3717/15 עיסא אבו רמדאן נ' מדינת ישראל, עליון (4.6.2015)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.