ת"פ 3120/02

תקציר

פסק הדין דן במקרה קטלני של קריסת בניין, ומצא את כל הנאשמים אשמים בגרימת מוות ברשלנות ופציעה. קריסת הבניין יוחסה לשימוש בשיטת בנייה לא בטיחותית בשם פל-קל, שהומצאה על-ידי נאשם 1, אשר הובילה לשבר שביר בתקרת המבנה. השיטה כללה שימוש בפחים גליים דקים המקופלים בצורת H, שלא עמדו בתקני הבטיחות. ארבעת המהנדסים הנתבעים – נתבעים 2 עד 4 – לא פיקחו כראוי על תהליך הבנייה והיה עליהם להטיל וטו על השיטה הלא בטיחותית או להתריע על סכנותיה. הנתבע 5, הקבלן, היה חסר הניסיון הנדרש והסתמך על עצות שגויות של הנתבעים האחרים. השופטת קיבלה את טענות התביעה כי הקריסה נבעה מחולשותיה המובנות של שיטת פל-קל ופגמים תכנוניים וביצועיים, וכי העומס על התקרה בעת הכשל היה נמוך מעומס התכנון להריסה. גם המודלים האנליטיים של התביעה והערכות העומסים הפועלים על התקרה הועדפו על פני אלה של הנאשמים. השופט דחה את טענות הנתבעים בדבר השפעת השיפוצים והנזילות על הקריסה, ואת טענות ההגנה בדבר מהות הכשל. בנוסף, השופט דחה את טענת הנתבעים להשתק שיפוטי, וקבע כי עמדותיה השונות של התובעת במשפט הנוכחי ובמשפט הקודם נגד בעלי הבניין אינן סותרות. השופט גם דחה את הרעיון שחוות הדעת של המומחה מטעם התביעה הייתה מוטה או לא מועילה. לבסוף קבע השופט כי יש לזכות רק את נאשם 5, שכן רשלנותו לא הייתה קשורה סיבתית לתוצאה, ואילו נאשמים 1 עד 4 הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת חבלה ברשלנות.