ע"מ 17/05

תקציר

פסק הדין מפרט את התנאים שבהם יכול בית המשפט להכריז על ילד כבר-אימוץ לפי חוק האימוץ. השופט מתייחס למספר מקרים קודמים כדי להרחיב על המסגרת הנורמטיבית. התנאי הראשון, היעדר מסוגלות הורית, הוא אובייקטיבי ומבוסס על ראיות רבות, לרבות הזנחה קשה ותנאי חיים לא יציבים. התנאי השני, היעדר שינוי בעתיד, נתמך אף הוא בעדויות של עובדים סוציאליים ומומחים, המצביעות על חוסר יכולתה של האם להשתקם ולהעניק טיפול הולם. התנאי השלישי, כישלון הסיוע הכלכלי והטיפולי, ניכר בחוסר ההתמדה של האם לפנות לטיפול ולדיור הולם. התנאי הרביעי, השפעות שליליות על הילד, נתמך בחוות דעת ודוחות מומחים, המצביעים על הזנחה ומצוקה של הילדים. השופט דוחה גם את טענות האם בדבר הטעויות בפסק הדין והשפעת נסיבות חייה הנוכחיות, נוכח השינויים הלא מהותיים והערכות המומחה. כמו כן, הילדים נחשבים לבעלי צרכים מיוחדים בשל ניסיון העבר שלהם וזקוקים להורות מיטיבה, שהאם אינה יכולה לספק. השופט מסכים עם הערכתו של בית משפט קמא כי מצבה של האם אינו צפוי להשתנות בעתיד הנראה לעין. השופט מצדיק גם את ההסתמכות על מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים ואת היעדר מבחן האינטראקציה במקרה זה, ומדגיש כי האם כבר נכשלה בגידול הילדים. המסמך שצורף לבקשת המשיב אינו נחשב שכן לא היה חלק מהראיות. השופט מגיע למסקנה כי טובת הילדים משרתת את הישארותם אצל משפחת האומנה ומורה על אימוץ סגור, נוכח מגבלותיה של האם והניתוק הממושך של הילדים ממנה. השופטת יהודית שטופמן והשופט ישעיהו שנלר מסכימים עם פסק הדין, והערעור נדחה.