ב"ל 52494-08-18

תקציר

בית המשפט מקבל את ערעורה של רות ומכיר בה כבת זוגו של המנוח, יחד עם ריימונד. על פי חוק הביטוח הלאומי וחוק שירות המדינה (גמלאות), רות זכאית לקצבת שאירים משום שלא נפרדה לצמיתות מהנפטר. למרות שלמנוח היה קשר זוגי פעיל עם ריימונד, לא הייתה נתק ברור או פרידה קבועה מרות. מהראיות עולה כי המנוח קיים קשר זוגי עם רות, חי עמה יחד והסתמך עליה כלכלית. בנוסף, כתובתו של המנוח נרשמה בביתה של רות, והם חלקו טיולים וצרכים רפואיים. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לפרש לטובתה את הספק בדבר מעמדה של רות כאלמנה, ולפיכך הן רות והן ריימונד זכאים לקצבת שאירים כבני זוגו של המנוח. ההחלטה מצביעה גם על ליקויים מסוימים בחקירות שניהל המוסד, שחקר במקביל את המנוח ואת ריימונד, מה שהוביל לחוסר הפרדה בין החקירות. עם זאת, בית המשפט מחליט שלא להוציא צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.