בר"מ 4057/05

תקציר

ועדת הערר קיבלה החלטת ביניים בתביעת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שכללה קביעות לגבי תכניות קודמות שהשפיעו על הקרקע ומינוי שמאי מכריע. התובע ערער על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים, אך בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי לא ניתן לערער על החלטת ביניים. לאחר מכן הגיש התובע את התביעה לבית המשפט העליון, וטען כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לסעיף 198(ח) לחוק התכנון והבניה, המגביל את זכות הערר להחלטות סופיות של ועדת הערר. בית המשפט העליון קבע כי מטרת החוק היא לצמצם את זכות הערעור ולשמור על יעילות ההליך, וכי ניתן לערער על החלטות ביניים בערעור על ההחלטה הסופית. בית המשפט שקל גם את האיזון בין הצורך בהליך מהיר לבין זכות הערעור, וציין כי האפשרות לערעור עתידי על ההחלטה הסופית שוקלת את הצורך בערעור מיידי על החלטת הביניים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לא מנעה מהמערערת לערער על החלטת הביניים בעתיד. פסק הדין דחה את הבקשה והורה למערערת לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.