ע"פ 29340-12-10

תקציר

בהחלטת בית המשפט זוכה המערער, מר קובי שי, מאשמת העסקת עובדים זרים שלא כדין. המערער, שהורשע תחילה על ידי בית הדין האזורי, טען כי הפועלים שנמצאו מבצעים עבודות גבס בנכסיו לא הועסקו ישירות על ידו אלא על ידי קבלן ששכר. בית המשפט בחן את סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, המטיל על המדינה את הנטל להוכיח את יחסי העבודה במקרים כאלה. למרות שהייתה חזקה עובדתית המבוססת על פסיקת העבר כי בעל נכס עשוי להיחשב כמעביד אם העבודה נעשית לטובתו, חזקה זו ניתנת להפרכה עם ראיות מספיקות. במקרה דנן, המערערת סיפקה הוכחות משמעותיות, לרבות חוזים חתומים עם הקבלן הנקוב ומנהל עבודה, כדי להוכיח כי האחריות לעובדים מוטלת על הקבלן. עדותו של המערער, שאוששה על ידי עדים נוספים, סתרה למעשה את החזקה, ויצרה ספק סביר באשר למעורבותו הישירה בהעסקת העובדים הזרים. הימנעותה של המדינה מבירור טענות המערער החלישה עוד יותר את מעמדם. חרף הערתו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנותו של המערער, אבחנה זו לא הייתה מבוססת דיה כדי לבסס הרשעה. יש לציין כי היעדרו של סעיף חוזי המבטיח לעובדים היתרים נחשב כבלתי חיוני לביסוס כוונה פלילית בהקשר העובדתי הקיים. בסופו של דבר, ביטלה ערכאת הערעור הן את ההרשעה והן את גזר הדין, תוך הדגשת אי הוכחת היסוד העובדתי והנפשי של העבירה הנטענת.