ע"פ 7876/15

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה, תוך שהוא מחזק הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין. ליבת הסוגיה נסובה סביב השאלה האם ניתן לראות במערער אחראי פלילית על פי סייג אי השפיות המצוי בסעיף 34ח לחוק העונשין, הדורש הוכחת מחלת נפש הפוגעת ביכולתו של אדם להבין או להימנע ממעשים פסולים. נטל ההוכחה היה על המערער לבסס ספק סביר בדבר אי כושרו הנפשי בעת ביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי העדיף את עדותו של ד"ר גרינשפן, מומחה התביעה, על פני ד"ר כנענה, מומחה ההגנה. למרות ביקורת מסוימת על הנמקתו של בית המשפט המחוזי, ובפרט על פגמים לכאורה בדחיית ד"ר כנענה, חוות דעתו של ד"ר גרינשפן נחשבה אמינה ומנומקת יותר, בהתבסס על הערכות מקיפות שנערכו לאורך תקופה ארוכה. גם אם חוות דעתו של ד"ר כנענה הייתה מתקבלת במלואה, אין בהן כדי לפטור את המערער באופן חד-משמעי מאחריות, שכן מעשיו לא היו נטולי הבנה או יכולת ריסון לחלוטין. באשר לעונש, טען המערער להקלה מכוח סעיף 40ט(א)(9), שעניינו סמיכות לסייג האחריות הפלילית. עם זאת, בית המשפט לא מצא הצדקה לכך, שכן הראיות לא עמדו ברף ההוכחה הגבוה יותר הדרוש להפחתת העונש. בית המשפט המחוזי כבר שקל את נסיבותיו הרפואיות והאישיות של המערער, ואיזן אותן אל מול חומרת העבירה והקשרה. ההחלטה אושרה על ידי השופטים, ולא חל כל שינוי בהרשעתו או בגזר דינו של המערער.