ת"א 1427/04

תקציר

התובעים, בהם רונית בן עזרא, אביה שמעון ואחיה אליהו, הגישו תביעה נגד בנק לאומי לישראל בע"מ בבקשה לבטל שעבוד שהוטל על דירה בירושלים שהבטיח את חובותיה של רונית לבנק. גם האב והאח תבעו זכויות בדירה. רונית טענה כי חתימתה על מסמכי השעבוד הושגה במרמה על ידי בעלה דאז גרשון, שהשתמש בכספי ההלוואה לצרכיו ללא ידיעתה או הסכמתה. עוד טענה כי הבנק הפר את חובות הנאמנות והגילוי כלפיה בכך שלא יידע אותה על היקף חובותיה ולא הסביר את ההשלכות המשפטיות של השעבוד. הבנק טען כי חתימתה של רונית יוצרת חזקת הסכמה, וכי התנהלותה הייתה כדין מכוח ייפוי כוח שהעניקה לגרשון. בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי לבנק חלה חובת גילוי רחבה כלפי רונית, אותה הפר בכך שלא הסביר את מהות עסקת השעבוד או את זכויותיה על פיה, במיוחד לאור העובדה שהחשבון נוהל על ידי גרשון ולרונית לא הייתה גישה ישירה למידע אודותיו. רשלנות הבנק, יחד עם הימנעותו מלחתום על מסמכי השעבוד בנוכחות נציגיו ולהסביר לרונית את תוכנם, הפכו את עסקת השעבוד לחסרת תוקף. זאת ועוד, טענת הבנק כי רונית אישרה את פעולותיו של גרשון לא נתמכה והפכה את נטל ההוכחה. בית המשפט הורה להכריז על מסמכי השעבוד כבטלים ולמחוק כל תיעוד של השעבוד, ופסק לתובעים הוצאות בסך 80,000 ₪.