ת"צ 18004-08-11

תקציר

מדובר בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית ראשון לציון. התובעת, חברת שיווק בית אגמי בע"מ, טענה כי העירייה ביצעה שומות פיגורים בתשלומי חובה בשיטה בלתי חוקית של ריבית דריבית, שהביאה לריבית גבוהה מהמותר בחוק. הקבוצה המיוצגת על ידי התובעת כללה את כל הנישומים שהחזיקו בנכס בראשון לציון ושילמו ריבית על תשלומי חובה במהלך השנתיים שקדמו להגשת התביעה. התובע ביקש סעד כספי והצהרה כי שיטת חישוב הריבית של העירייה אינה חוקית, וביקש מבית המשפט להורות לעירייה לשנות את שיטת החישוב. העירייה הכחישה כל עבירה וטענה כי שיטת החישוב שלה חוקית. בתחילה הגיעו התובעת והעירייה לפשרה, אולם הוא לא אושר על ידי בית המשפט בשל ליקויים שונים, לרבות חוסר בהירות לגבי הגדרת הקבוצה המיוצגת, אופן חישוב סכום הפשרה ומנגנון חלוקת הפיצויים. לאחר דחיית ההסדר הראשוני, הצדדים ניהלו משא ומתן על הסדר מתוקן. הסדר הפשרה המתוקן הגדיר את הקבוצה המיוצגת ככלל הנישומים הפעילים נכון למועד הזיכוי בפועל והסכים להחזיר סכום אחיד לכל נישום. סכום ההחזר היה אמור להיות מזוכה בשומת הארנונה השנתית לשנת הכספים 2019. עם זאת, בית המשפט דחה גם את הסדר הפשרה המתוקן מכמה סיבות. ראשית, הסדר הפשרה לא עמד בדרישות החוק להגדרת הקבוצה המיוצגת, עילות התביעה והסעדים המבוקשים. בית המשפט הדגיש את חשיבותם של פרטים אלה כדי להעריך את הוגנות הסדר הפשרה עבור חברי הקבוצה ולהבטיח כי תביעות עתידיות לא ייחסמו. שנית, העירייה לא סיפקה הסברים או ראיות מספקים לתמיכה בחישוביה ובשיטה בה השתמשה כדי להגיע לסכום הפשרה, מה שהוביל את בית המשפט להטיל ספק בסבירות הפיצוי המוצע. שלישית, בית המשפט מצא כי פיצוי כל משלמי המסים, ללא קשר לשאלה אם שילמו יותר מדי, אינו הוגן כלפי אלה ששילמו בפועל ביתר ועלול להרתיע אותם מליזום תביעות אישיות. בנוסף, בית המשפט חשש מהגבלת היקף התביעה ל-24 חודשים בלבד, מה שמנע למעשה תביעות ייצוגיות לתקופה הממושכת. לבסוף, ציין בית המשפט כי הודאתה של התובעת כי לא הצליחה לקבל מידע מפורט על החישובים מהעירייה מצביעה על חוסר שקיפות וסבירות בהסדר הפשרה. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הסדר הפשרה המתוקן אינו ראוי, הוגן או סביר, והוא לא אושר. לצדדים ניתנו 30 יום להחליט כיצד להמשיך בתביעה, כאשר בית המשפט הציע להם לשקול מינוי מומחה לייעול הליך הדיון.