סע"ש 12647-05-19

תקציר

התובע, יובל תלם, עבד אצל הנתבעת, נשר מלגזות ולוגיסטיקה בע"מ, כמנהל טכני/טכנאי שירות. תלם הגישה תביעה נגד החברה לגמול שעות נוספות, אך החברה סירבה בטענה כי תלם היא עובדת בשכר גבוה בתפקיד ניהולי שלא ניתן לפקח על שעות העבודה שלו, ולכן אינה נופלת תחת חוק שעות עבודה ומנוחה. החברה גם תבעה מנגד את תלם בגין הפרת תום לב ופיצוי בגין נזקים, אותם העריכה במאות אלפי שקלים, בטענה כי לא מילא את תפקידו, תפקד בצורה לקויה וגרם ללקוחות להפסיק את ההתקשרות עמם. השופטים פסקו לטובת תלם, קבעו כי חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה, ופסקו לו 96,911 שקל עבור גמול שעות נוספות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין. השופטים גם הורו לחברה לשלם לתלם הוצאות בסך 5,000 שקל ושכר טרחת עורך דין השתתפות בסך 20 אלף שקל. השופטים דחו את טענות החברה כי לא ניתן לפקח על שעות העבודה של תלם, וציינו כי טענות החברה עצמה מצביעות אחרת. עוד נמצא כי תלם לא החזיקה בתפקיד ניהולי, ולכן לא הוחרגה מההגנות שבחוק. השופטים קיבלו את טענתו של תלם כי הגדרת התפקיד שלו היא טקסית וכי הוא מחזיק ברמה דומה לזו של טכנאים אחרים. החברה גם לא סיפקה כל ראיה לכך שתלם היה מעורב בגיבוש מדיניות ניהולית או שהייתה לו גישה למידע רגיש, שעשוי היה לסווג אותו כעובד הנהלה. באשר לתביעה לתשלום שעות נוספות, קבעו השופטים כי נטל ההוכחה מוטל על החברה, שכן היא לא ניהלה רישום נאות של שעות העבודה. החברה טענה כי דיווחי תלם על שעות העבודה שלו אינם מהימנים, אך השופטים מצאו כי דיווחים אלה, הכוללים זמני נסיעה, אכן אמינים. השופטים קיבלו גם את טענתו של תלם כי היה לו הסכם מפורש עם נציגי החברה לספור את שעות הנסיעה כשעות עבודה, ומצאו כי תשלום השכר על ידי החברה עבור חלק מזמני הנסיעה תומך בטענה זו. לגבי ההפסקות קבעו השופטים כי הראיות מצביעות על כך שההפסקות של תלם לא עלו על 30 דקות, וצמצמו אותן בהתאם מחישוב השעות הנוספות. באשר לטענת החברה בדבר טעויות טכניות במערכותיה, קיבלו השופטים את הטענה בדבר תוספת שעות פיקטיביות, אך קבעו כי די בחישובו של התובע כדי לקבוע כי עבד שעות נוספות. השופטים הכינו בעצמם חישוב מדוקדק לגבי היקף השעות הנוספות והתשלום לאחר שמצאו כי חישובי הצדדים אינם מספקים. על פי חישובם, תלם הייתה זכאית לסכום של 102,547 שקל, שהופחת לסכום שתבעה תלם, 96,911 שקל, שכן בית המשפט אינו פוסק יותר מהסכום הנתבע. בהתייחסם לתביעה שכנגד של החברה, דחו השופטים את הטענה להפרת תום לב, וקבעו כי תביעתה של תלם לגמול שעות נוספות הייתה מוצדקת, בעוד טענת ההתאמה של החברה נעדרת כל בסיס. השופטים גם מתחו ביקורת על החברה על כך שהעלתה טענות לא מפורטות ולא עשתה כל מאמץ כן לתמוך בהן בראיות. באשר לתביעת הנזיקין, קיבלו השופטים את טענת תלם כי החברה המשיכה להעסיק אותו במשך חמש שנים למרות הנזקים הנטענים, ודחו גם טענה זו. השופטים מתחו ביקורת על התנהלות החברה לאורך כל ההליך, וציינו את מחדליה הפרוצדורליים ואת התארכותו המיותרת של המשפט. הם ציינו כי לא הייתה סיבה להגיש את התביעה שכנגד מלכתחילה וכי החברה פעלה בחוסר תום לב. עם זאת, בהתחשב בכך שהתביעה שכנגד נדחתה לגופה, הטילו השופטים על החברה תשלום הוצאות בסך 5,000 שקל בלבד ושכר טרחת עורך דין השתתפות בסך 20 אלף שקל.