דב"ע נא/8 - 6

תקציר

המקרה נסוב סביב הגדרת המונח "נכה" על פי תקנות המבטחים לקרן פנסיה מקיפה והאם המערערת, שנשללה ממנו קצבת נכות על ידי חברת הביטוח המשיבה ("מבטחים"), עונה להגדרה זו. המערער, שעבד במפעל צינורות בטון עד שנת 1984, טען כי יכולתו לעבוד נפגעה וביקש ממבטחים קצבת נכות. עם זאת, הוועדות הרפואיות שמינה מבטחים קבעו כי הוא כשיר לעבודה. התיק הגיע לבית הדין האזורי לעבודה, שם טען המערער כי הראיות תומכות באי יכולתו לעבוד וכי יש לפרש לטובתו את הגדרת "נכה" בתקנות המבטחים. בית המשפט מינה מומחים רפואיים שסברו כי המערער מסוגל לעבוד. בסופו של דבר, קבע בית הדין כי המערער לא הוכיח את אי כושרו לעבוד ודחה את תביעתו. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, טען לפגמים פרוצדורליים וביקש מבית המשפט לקבוע כי הוא "נכה". עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית הדין לעבודה, והסכים כי המערערת לא עמדה בהגדרת "נכה" לפי תקנות המבטחים. פסק הדין הדגיש את תפקידה של הוועדה הרפואית בקביעת הנכות ואת התערבותו המצומצמת של בית הדין לעבודה בעניינים אלה. מאחר שהמערער לא הביא ראיות מספיקות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית, הערעור נדחה. פסק דין זה מבהיר את הקריטריונים והנהלים לקביעת נכות לפי תקנות המבטחים, ומאשר את חשיבות ההערכות הרפואיות ואת תפקידה של הוועדה הרפואית במקרים אלה.