ת"א 15125-11-15

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש התובע, שהוא הבעלים של 1/3 ממניות החברה הנתבעת והחברות הקשורות אליה, נגד הנתבעים שהם הבעלים של יתרת המניות, בטענה של קיפוח המיעוט. הצדדים הגיעו להסכמה לפתרון כל המחלוקות, לפיה הנתבעים ירכשו את חלקה של התובעת בפעילות העסקית של החברות, ומחיר הרכישה ייקבע באמצעות הערכות שווי. ההסכם קיבל תוקף על ידי בית המשפט. בהמשך מינו הצדדים שני שמאי שווי מוסכמים לקביעת שווי הפעילות העסקית. השמאים קבעו כי שיטת הערכת השווי המתאימה היא שיטת הערכת שווי הנכסים ולא שיטת DCF המועדפת, והעריכו את הפעילות העסקית על פי השיטה הקודמת. הנתבעים התנגדו לכך וביקשו מבית המשפט לקבוע את השווי בהתאם לשיטת DCF, בטענה כי השמאים חרגו מהמנדט שניתן להם על ידי הצדדים. התובע ביקש מבית המשפט לפסוק בהתאם לחוות דעת השמאים. בית המשפט פסק לטובת התובעת, קיבל את חוות דעתם של שמאי השווי וקבע כי על הנתבעים לרכוש את חלקו של התובע על פי שיטת הערכת שווי הנכסים. בית המשפט קבע, כי מאחר שהצדדים לא הגבילו את שיקול דעתם של השמאים באשר לבחירת שיטת הערכת השווי, אל לו לבית המשפט להתערב בבחירתם, במיוחד נוכח מומחיותם. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות הנתבעים בדבר פרשנות ההסכם וטענתם לטעות בהתקשרות בהסכם. הנתבעים חויבו לשלם לתובעת סך של 29,603,238 ₪ עבור חלקה בתוך 30 יום, וזכויותיה של התובעת בחברה ובנכסיה יועברו לנתבעים עם התשלום. כן נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך של 40,000 ₪.