עת"א 4051-01-19

תקציר

העותר, אסיר המועסק במפעל יזמות פרטי בתוך הכלא, הגיש עתירה נגד שירות בתי הסוהר בטענה כי נוהלי שב"ס בנוגע לעבודת אסירים אינם חוקיים ואינם סבירים. באופן ספציפי, ערערה העותרת על חוקיות התשלום לאסירים לפי תפוקה ולא לפי תעריף שעתי, ועל סבירות הגמול השעתי הנוכחי בהשוואה לשכר המינימום. בית המשפט קבע כי לשב"ס יש סמכות לקבוע את גובה השכר וצורתו, לרבות תשלום לפי תפוקה, כל עוד הוא שומר על העיקרון של מתן תמורה סבירה. בית המשפט מצא כי הפרקטיקה הנוכחית של תשלום לפי תפוקה אינה ניסיון לעקוף את השכר השעתי ועולה בקנה אחד עם מטרות שב"ס. עם זאת, בית המשפט ציין כי שיטה זו אמנם מעודדת פרודוקטיביות, אך היא עלולה לגרום נזק בלתי מוצדק לאוכלוסיות מוחלשות של אסירים. אשר לסבירות הגמול השעתי, הסכים בית המשפט עם העותרת כי התעריף השעתי הנוכחי, שעמד על כ-47% בלבד משכר המינימום, אינו עומד במבחן הסבירות. בית המשפט פירש את פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון בעניין שדות נ' שירות בתי הסוהר כמחייבת את שב"ס להתחשב בשכר המינימום ובפער בינו לבין שכר האסירים. בית המשפט מצא כי שב"ס לא נתן משקל ראוי לשיקול זה ולכן שיקול דעתו אינו סביר. בעקבות זאת הורה בית המשפט לנציב שב"ס לקבוע בתוך שישה חודשים שיעור שכר שעתי חדש, תוך התחשבות ראויה בשכר המינימום ובפער הסביר בינו לבין שכר האסירים. החלטה זו לא תשנה לאלתר את שכרו של העותר, כדי להימנע מהשלכות תקציביות ולכבד את התהליך המתמשך בשב"ס לבחינה מחודשת של התעריף השעתי. העתירה התקבלה, אפוא, במובן מצומצם זה.