רע"א 4539/12

תקציר

בית משפט השלום בקריות דחה את תביעת המשיב נגד המבקש מחמת התיישנות, אך בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעור המשיב והחזיר את התיק לדיון בבית משפט השלום. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, וטען כי ביטול הדחייה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי נופל בגדר החלטה פרוצדורלית לפי צו בתי המשפט. השופט חלק על כך, והגיע למסקנה כי ההחלטה על תקופת ההתיישנות היא מהותית ולא פרוצדורלית, ולכן ניתן לשקול רשות ערעור. עניינו של סכסוך נישואין בין המשיב, שהיה נשוי לבתו של המבקש, לבין המבקשת עצמה. בשנת 1992 סירבה המבקשת למכור דירה למשיבה ולבתה, למרות שקיבלה מהן מקדמה בסך 12,000$. המשיב התגרש מאשתו בשנת 1999 ובשנת 2007 חתם המשיב על תצהיר המכיר בחוב ומסכים להעביר את הכסף לנכדיה. המשיב הגיש תביעה נגד המבקש בשנת 2009, אותה דחה בית משפט השלום בשל תקופת ההתיישנות שחלפה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב בקובעו כי עילת התביעה קמה מאוחר יותר משנת 1992, וכי תצהירו של המבקש מהווה הודאה בחוב, המאריך את תקופת ההתיישנות. המבקש ערער על החלטה זו, אך השופט דחה את הבקשה והסכים כי החלטת בית המשפט המחוזי יכולה להתבסס על התצהיר. עוד קבע השופט כי המקרה לא עורר שאלות עקרוניות או ציבוריות וכי המבקש לא סיפק עילה משפטית להצדקה. בנוסף, נפסקו למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪ מהמבקש.