ע"ע 28345-09-16

תקציר

המשיב ביקש לחייב את המערערת בערבות להבטחת הוצאותיה בערעור על פסק דין קודם שדחה את תביעת המערערת לפיצויי פיטורים. המערערת התפטרה מעבודתה כאשת מכירות, בנימוק של חוסר שביעות רצון משכרה וממצלמות האבטחה בחנות בה עבדה. פסק הדין הראשוני דחה את תביעתה לפיצויי פיטורים, מה שהוביל את המערערת לערער ובמקביל להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה. בקשת המשיב לערבות הוגשה שנה לאחר הערעור. בערעורה טענה המערערת כי יש לדחות את הבקשה מחמת השיהוי, וטענה כי מטרת הערבות היא הבטחת הוצאות עתידיות. עוד טענה כי סיכויי הצלחתה בערעור טובים, שכן יש לדון בסוגיות משפטיות רבות. מנגד, טען המשיב כי עברו של המערער באי תשלום הוצאות קודמות שהורה בית המשפט מצדיק את הבקשה למתן ערובה. בית המשפט שקל את זכות הגישה לערכאות, הכיר בה כזכות יסוד, אך גם ציין כי היא אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים. במקרה דנן, שקל בית המשפט את זכותו של המערער אל מול זכותו של המשיב להימנע מהטרדה ולהשיב הוצאות. בית המשפט הכיר בכך שהבקשה הוגשה באיחור משמעותי, וכי המערערת כבר נשאה ברוב הוצאותיה בערעור. בנוסף, בעוד שהערעור עסק בעיקר בקביעות עובדתיות, הוא עסק גם בסוגיות משפטיות מקדמיות שעל בית המשפט לבחון. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את בקשת המשיב למתן ערובה, בהתחשב באיחור ההגשה ובמורכבות המשפטית בערעור. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות לאף אחד מהצדדים.