עת"מ 38364-02-15

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה בנימוק שהיא נעדרת סמכות מקומית והיה מקום להגישה בירושלים. הם גם טוענים כי יש לדחות אותה לגופה. בהודעה שנשלחה לעותרת בדבר רכישת דירתה צוין תנאי השעיה שלא עמדה בו. זאת ועוד, המשיב טוען כי החלטת הוועדה שלא לאשר את תנאי הרכישה הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם חוק הדיור הציבורי. העותרת, לעומת זאת, טוענת כי ניתנה לה הבטחה מנהלית על ידי המשיבים כי אם תמתין עד לקבלת הפטר בהליך פשיטת הרגל שלה, תוכל לרכוש את הדירה בתנאים של שנת 2012. המשיבים מכחישים זאת וטוענים כי לא התקיימו המבחנים להבטחה מינהלית כפי שהותוו בפסיקה, וכי ההבטחה, אם ניתנה בכלל, ניתנה בחוסר סמכות. עוד נטען, כי העותרת ידעה כי רק למשיבה מס' 1 נתונה הסמכות לאשר חריגות בתנאי הרכישה. בנוסף, טוענים המשיבים כי התמלילים שמסר העותר כראיה הינם משנת 2014 ואינם מהווים ראיה להבטחה שניתנה בשנת 2012. השופטת מסכימה עם המשיבים כי לא ניתנה הבטחה מנהלית וכי טענת העותרת בדבר שמירת זכויות רכישה אינה עומדת במבחנים הנדרשים. עוד מציינת השופטת כי טענת העותרת כי נאמר לה כי לא תוכל לרכוש את הדירה בעודה בהליכי פשיטת רגל אינה נתמכת ונעדרת ראיות. למרות מצבה הקשה של העותרת, השופטת מגיעה למסקנה כי המשיבים לא נתנו לה הבטחות מנהליות כלשהן ולכן דוחה את העתירה. כל צד אחראי להוצאות המשפט שלו, ופסק הדין אינו כפוף לצווים נוספים.