תו"ב 9874-10-18

תקציר

השופט במקרה זה שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה. הם קיבלו את העובדה שהתביעה הצליחה להוכיח שימוש בלתי מורשה בשלוש יצירות, כלומר עבודות 1, 2 ו-3. עם זאת, נטל ההוכחה להצגת ראיות להיתר לעבודות אלה עבר לנתבעים, והשופטת קבעה כי הם לא עמדו בנטל זה. לפיכך, נאשם 1 הורשע בשימוש בשלוש העבודות ללא ההיתר הנדרש. לאחר מכן פנה השופט לשאלה האם עומדת לנאשמים הגנת צדק בשל אכיפה בררנית ושרירותיות מצד הרשויות. הם התוו את המסגרת הנורמטיבית להגנה כזו וקבעו כי הנאשמים עמדו בנטל ההוכחה הכבד הנדרש לכך. השופט קיבל את טענת ההגנה כי הייתה אכיפה לא עקבית וסלקטיבית של החוק, שכן היו ראיות לכך שלא בוצעו עבירות דומות אחרות בשכונת מגוריהם של הנאשמים. יתר על כן, הנאשמים לא זומנו כדין למסור את גרסתם לאירועים שקדמו להגשת כתב האישום, ועדותו של המפקח הכילה מספר שאלות ללא מענה וחוסר עקביות. למרות חסרונות אלה, השופט קבע כי אין מדובר בעילה מספקת לזיכוי שני הנאשמים. הם ציינו את ההבדל בין נאשם 1, שהיה השחקן העיקרי, לבין נאשם 2, שאחריותו נבעה מהיותו הבעלים של הנכס. נוכח מעורבותה הפחותה של נאשמת 2 וחוסר ידיעתה על העבירות, זיכה אותה השופט בעילה של הגנה מפני צדק. עם זאת, לגבי נאשם 1 קבע השופט כי הפגמים יישקלו במסגרת גזר הדין. השופט דחה גם את בקשת התביעה להרשיע את הנאשמים בעבירה נוספת של "בנייה אסורה", שכן הדבר יפתיע באופן לא הוגן את הנאשמים, שהכינו את הגנתם על בסיס כתב האישום המתוקן. לפיכך, פסק הדין הוא כי נאשם 1 אשם בשימוש בלתי מורשה בעבודות 1, 2 ו-3, ואילו נאשם 2 זוכה בעילה של הגנה מן הצדק. השופט הדגיש את חשיבות אכיפת חוקי התכנון והבנייה, אך איזן זאת עם הצורך להבטיח משפט הוגן ואכיפה שוויונית של החוק. הליקויים בחקירה ובהעמדה לדין בתיק זה הביאו לכך שיש לזכות את נאשם 2, בעוד שהכרעת הדין של נאשם 1 תשקול את הפגמים בגזר הדין.