ת"א 3385/09

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם נכרת הסכם ליווי פיננסי בין התובע, שבי הרצל, לבין הנתבעים, בנק ושניים מעובדיו. התובעת זכתה במכרז לבניית יחידות דיור ופנתה לבנק על מנת לדון באפשרות מימון הפרויקט. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לתוכן פגישותיהם והאם נעשה הסכם בעל פה לתמיכה כספית. לטענת התובעת, הבנק הסכים להעניק לה תמיכה כספית בתנאי סף מסוימים, לרבות העמדת הון עצמי, הגשת דוחות ויצירת בטוחות בצורות שונות. עם זאת, הבנק טוען כי הסכים רק לבחון את האפשרות להעמיד אשראי לרכישת הקרקע ולאחר מכן להמשיך בליווי הבנייה. השופט פוסק לטובת הבנק וקובע כי לא נעשה הסכם בעל פה לתמיכה כספית. החלטת השופטת מתבססת על מספר גורמים: חוסר הספציפיות בהסכם הנטען, הפרטים המרכזיים החסרים המאפיינים חוזי ליווי פיננסי והיעדר מפגש מוחות בין הצדדים. זאת ועוד, התנהלותה של התובעת לאחר הפגישות אינה מעידה על כך שסברה כי הושג הסכם לליווי כספי. השופטת דוחה גם את טענות התובע בדבר נהלי הבנק וחוסר ההיגיון הכלכלי בפעולות הבנק. לבסוף, מדגישה השופטת כי לבנק היה שיקול דעת להחליט על תנאי ההלוואה וכי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה, מה שמקנה לבנק זכות לדרוש פירעון ולממש את השעבוד. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע נדרש לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של הנתבעים.