רע"ב 3044/21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין דחיית בקשת שחרור מוקדם של אסיר, המכונה המבקש. הבקשה נדחתה בשל נסיבות פרטניות הסובבות את עניינו של המבקש. עונשו הראשוני של המבקש, שהורשע בעבירות נשק חמורות, אלימות ורכוש, הופחת בערעור קודם של תשע שנים לשבע שנים וחצי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לשחרור מוקדם, אשר נדחתה על ידי ועדת השחרורים בעילה של חוסר כשירות ומסוכנות מתמשכת. החלטה זו אושרה גם על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. בבקשה הנוכחית לחופשה לצורך ערעור, שנדחתה, נטען כי המקרה מעורר שאלה בעלת חשיבות כללית בנוגע לשחרור מוקדם של אסירים ביטחוניים, בטענה כי אין ביכולתם למלא את הדרישות לשחרור מוקדם ופעמים רבות מיוחסות להם עבירות שאינן בשליטתם. התשובה לבקשה זו הדגישה את אופיו הפרטני של המקרה והדגישה עבירות משמעת שביצע המבקש במהלך מאסרו. החלטת בית המשפט הדגישה את היקף ההתערבות המצומצם במקרים כאלה וציינה כי החלטת ועדת השחרורים התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המבקש, לרבות אופי ועיתוי ביצוע העבירות. בית המשפט לא ראה סיבה לסטות מתקדימים מבוססים וקבע כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה לשחרור מוקדם. עוד צוין בפסק הדין כי אין זכות טבועה לשחרור מוקדם, ומידע מודיעיני על עבירות המבקש הוצג בפני הוועדה. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שהיא עולה בקנה אחד עם עקרון ההתערבות המוגבלת בעניינים אלה ומשקפת את הנסיבות הפרטניות וחוסר הצדק בעניינו של המבקש. החלטה זו מחזקת את הגישה הקיימת כלפי שחרור מוקדם של אסירים ביטחוניים ומדגישה את תפקידם של בתי המשפט בבחינת כל מקרה על עובדותיו הייחודיות.