ת"א 41205-11-16

תקציר

התובע רכש דירה מהנתבע. הסכם המכר והרכישה כלל סעיף לפיו הקונה בדק את הדירה ומצא אותה מתאימה לצרכיו, ולא יהיו לו כל טענות כלפי המוכר לגבי טיב הדירה. סעיף אחר קבע כי המוכר לא היה מודע לליקויים כלשהם בדירה. לאחר הרכישה, גילה הרוכש רטיבות בדירה שנגרמה כתוצאה מנזילות, והגיש תביעה נגד המוכר. הקונה טען כי המוכר ידע או היה עליו לדעת על הפגמים, ולכן עומדת לו הזכות להסתמך עליהם לפי סעיף 16 לחוק המכר. הרוכש סיפק שתי חוות דעת מומחה לפיהן הרטיבות קיימת בדירה מזה מספר שנים. המוכר הודה כי ביצע עבודות שיפוץ במרפסת בשנת 2010 אך טען כי לא היה מודע לליקויים כלשהם וכי הבעיות התרחשו לאחר המכירה. עוד טען המוכר כי לא חלה עליו חובה לגלות לקונה את עבודות השיפוץ. בית המשפט קבע כי הקונה לא הצליח להוכיח כי המוכר ידע או היה עליו לדעת על הפגמים בעת המכירה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הצהרות המוכר בחוזה לא היו כוזבות או מטעות. באשר לחובת הגילוי, קבע בית המשפט כי המוכר לא נדרש לציין פגם שאירע בעבר ונראה כי נפתר. בית המשפט הדגיש כי ליקויי רטיבות נפוצים בדירות ישנות והיה על הרוכש לצפות שישקיע בשיפוצים. לפיכך, התביעה נדחתה והקונה חויב לשלם את הוצאות המוכר ושכר טרחת עורך דין.