בש"פ 5690/19

תקציר

המערער, קטין, הואשם בביצוע עבירות מין בשני קטינים והושם במעצר בית. החוק מגביל את מעצר הבית של קטינים לתשעה חודשים, שניתן להאריכם מבחינה שיפוטית. השאלה שעלתה בפני בית המשפט הייתה האם יש לספור את תקופת תשעת החודשים מתחילת מעצר הבית או מכתב האישום. בית המשפט קבע כי לשונו הפשוטה של החוק, המתייחסת ל"תנאי" של מעצר בית, מרמזת על הראשון. ההיסטוריה החקיקתית, תכלית החוק וכלים פרשניים אחרים תומכים אף הם בדעה זו. מאחר שבקשת המדינה להאריך את מעצר הבית הגיעה לאחר שחלפו תשעה חודשים מהמעצר, נפל פגם פרוצדורלי. עם זאת, בהתחשב בהיבטים המעודדים של התנהגותו של המערער ובהליכים המשפטיים המתמשכים, מצא בית המשפט לנכון לשנות במעט את תנאי מעצר הבית, ולאפשר למערער זמן יומי ללא פיקוח בין השעות 15:00-20:00, תוך שמירה על המגבלות הקיימות. הערעור התקבל אפוא עקרונית, אך הבקשה להארכת מעצר הבית נענתה בשל הנסיבות הספציפיות.