ע"א 22544-11-20

תקציר

פסק הדין דן בשכר הטרחה המגיע למנהלים שמונו על ידי בית המשפט לפקח על פירוק שותפות במקרקעין שמטרתה לחלק מקרקעין בין אנשים פרטיים לבין מינהל מקרקעי ישראל. ממצאיו העובדתיים המפורטים של בית משפט קמא, שהתמקדו בזכאותם של המנהלים לשכר, בהיקף מינויים ובהיקף פעילותם המצומצם, במיוחד בתקופה השנייה, מאומצים. הפטור של מינהל מקרקעי ישראל מתשלום דמי הניהול נשמר על בסיס לשונו הברורה של צו מינוי מנהלים, התש"ם-1980. מינויי המנהלים לא נבעו מהסכם חוזי אלא מצו בית משפט, כלומר רק בית המשפט יכול היה לסיים אותם. טענת האנשים הפרטיים כי מינויי המנהלים פקעו בשנים 1981/1982 נדחית. החלטת בית משפט קמא להגביל את חובתם של האנשים הפרטיים לשלם אגרות רק עבור השטח המקורי מתקיימת, כאשר המנהלים פטורים מתשלום עבור השטח מוחלפים. בשל הממצאים העובדתיים בדבר היקף עבודתם ותרומתם המוגבלים של המנהלים, מחליט בית הדין לעררים להפחית את שכר הטרחה שנפסק על ידי בית משפט קמא מ-2.5% בתוספת מע"מ ל-1% בתוספת מע"מ. האגרות ישולמו בעין, בקרקע עצמה, למרות העדפת האנשים הפרטיים לתשלום כספי. הדבר מוצדק על ידי מספרם הרב של בעלי הקרקע המעורבים, הליכי הגבייה והקשיים המעשיים בקביעת שווי הקרקע לתשלום כספי. ערעור המנהלים נדחה, ואילו הערעור הפרטי מתקבל בחלקו עם הפחתת שכר הטרחה. השופט אטאדגי חולק על כך, ומציע כי שכר הטרחה ישולם בכסף ומציע לחזור לבית משפט קמא לצורך קביעת שווי הקרקע.