ע"ו 65288-05-20

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למשיב הסובל מסכיזופרניה פרנואידית ובעל היסטוריה של התנהגות אלימה ואשפוזים מרובים. על המשיב הוטל בעבר צו אשפוז לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש לאחר שניסה לרצוח את אחותו. מאוחר יותר תוקן הצו לטיפול רפואי חובה בקהילה. הסוגיה העומדת על הפרק היא ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת והוועדה הפסיכיאטרית המחוזית בדבר מצבו הנפשי של המשיב ודרכי הפעולה הראויות. בפסקי הדין של שתי הוועדות נקבע כי המשיב היווה סיכון גבוה לעצמו ולאחרים בשל מצבו הפסיכוטי. המערער טען כי יש להחזיר את המשיב לאשפוז כפוי במסלול הפלילי לשם הגנה נאותה. בא כוח המשיב התנגד לכך וקבע כי המשיב לא הפר את תנאי שחרורו והפיקוח עליו ועל כן להמשיך בדרך הטיפול הנוכחית. השופט שמואל ברלינר פסק לטובת המערער בקובעו כי לוועדה המיוחדת צריכה להיות סמכות להורות על חזרתו של המשיב לאשפוז, בהתחשב בשינוי הנסיבות ובסיכון הגבוה הנשקף ממנו. ברלינר הדגיש את הצורך בגוף אחד שינהל את עניינו של המשיב וקבע כי המשיב יישאר מאושפז בכפייה במסלול הפלילי עד שהוועדה המיוחדת תקיים דיון דחוף להכרעה בעניינו. בנוסף, דחתה השופטת את הערעורים שהגיש המשיב ולא מצאה בהם כל צדק.