ת"פ 40013/05

תקציר

הכרעת הדין דנה בחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין, ומציינת כי לא ניתן להאשים את הנאשמים בשיהוי, למעט באופן חלקי בהתארכות הליכי ההגנה. השופט מציין את המגמה בבתי המשפט בישראל להדגיש את האינטרס הציבורי בענישה מחמירה ומחמירה על מרמה והעלמת מס, מבלי להתעלם מנסבותיהם האישיות של העבריינים. לאחר מכן עובר פסק הדין לדון בנסיבותיו הפרטניות של כל נאשם. נאשם 1 נחשב לעבריין העיקרי, ונגזרו עליו 70 חודשי מאסר בפועל, וכן קנס בסך 750,000 ₪, על נאשם 3 נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל ועל קנס בסך 250,000 ₪, על נאשם 4 נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל ועל נאשם 6 נגזרו 32 חודשי מאסר, 8 מהם ירוצו בכלא, וקנס של 100 אלף שקל. גזרי הדין כוללים גם תקופות מאסר על תנאי. השופט מציין כי גזרי הדין צריכים לשמש הרתעה לאחרים, וכי יש לסמן את הנאשמים ב"סטיגמה של חרפה".