רע"א 8373/96

תקציר

הערעורים במקרה זה עוסקים בשאלה האם מחלת קרוהן קשורה סיבתית לשירות הצבאי, ובמיוחד בוחנים אם קיימת אסכולה רפואית התומכת בטענה זו. החלטת בית המשפט העליון מתייחסת למספר היבטים משפטיים חשובים. על פי חוק הנכות, התשי"ט-1959, כדי להכיר בתביעתו של חייל, יש להוכיח כי הנכות נבעה "כתוצאה מהשירות", דבר המחייב קשר סיבתי בין התפרצות המחלה או החמרה לבין תנאי השירות. קשר סיבתי זה נשען על המידע הרפואי שנמסר, לצד שיקולי מדיניות משפטית. כדי לבסס קשר זה, על התובעים להוכיח קיומה של אסכולה רפואית מוכרת התומכת בעמדתם. זה כרוך בקבלת חוות דעת במרכזים רפואיים מרכזיים או על ידי מומחים בינלאומיים, המבוססת לעתים קרובות על מחקרים מדעיים קפדניים ולא על השערות גרידא. בית המשפט קובע כי התובעים לא עמדו בנטל הוכחה זה, שכן הספרות הרפואית לא תמכה באופן משכנע בקשר סיבתי בין מחלת קרוהן לבין השירות הצבאי. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו הספציפיות של כל תובע, אך לא מצא הוכחה לסיבתיות. יתר על כן, פרקטיקות העבר של קצין התגמול, שייתכן שבעבר קשרו בין מחלת קרוהן לשירות צבאי תחת פרשנויות משפטיות שונות, אינן משפיעות על הסטנדרטים הנוכחיים. פסק הדין מדגיש את הצורך במדיניות אחידה בקביעות קצין התגמולים ומציין כי הידע הרפואי הקיים אינו מבסס את טענות התובעים. לפיכך, בית המשפט דוחה את הטענות הנבחנות, תוך הדגשת היעדר קשר רפואי מבוסס ועמידה באמות המידה המשפטיות הקיימות כיום.