ע"א 2773/04

תקציר

המערערת ובעלה המנוח נטלו מהמשיבה שתי הלוואות בשנים 1982 ו-1983. לאחר שלא עמד בפירעון ההלוואה המשלימה, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל לאכיפת שטר משכנתא חתום על ידי המערערת ובעלה. לאחר מכן התקשרו הצדדים בהסכם פשרה חוב, המהווה את לב הערעור הנוכחי. המערערת טוענת כי ההסכם הסדיר את כל התחייבויותיה כלפי המשיב, ואילו המשיבה טוענת כי הוא חל רק על ההלוואה המשלימה. כבוד הרשם גד אנגל קיבל חלקית את טענת המערערת, והביא אותה לערער על החלטתו. הערעור נדחה שכן לשון ההסכם, התנהלות המערערת וההיגיון מצביעים כולם על כך שהוא נועד להסדיר רק את ההלוואה המשלימה. יתר על כן, פירוש ההסכם כפירעון מלא של חובות המערערת יוביל לתוצאה בלתי הגיונית, כאשר המשיב יוותר על חלק ניכר מהלוואת הזכאות ללא כל סיבה נראית לעין. הראיות תומכות גם בטענת המשיב כי המערערת המשיכה לשלם את הלוואת הזכאות גם לאחר חתימת ההסכם. משכך, מקיים בית המשפט את החלטת כבוד הרשם אנגל ומורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מושעה למשך 21 יום כדי לאפשר למערער לדון בערעור.