עפ"ת 33287-02-17

תקציר

המערער קיבל הודעת קנס ביום 3.10.2015, בה נאמר כי יש לשלם את הקנס תוך 90 יום, אלא אם כן ברצונו להישפט. להודעה הייתה גם כותרת המציינת את תאריך היעד, שנותר ריק. המערערת טענה כי מאחר שהמועד הספציפי לא מולא, תקופת 90 הימים אינה חלה. השופט חלק על כך, וקבע כי החוק מתייחס לתקופה של ימים ולא למועד ספציפי. המערערת גם לא שלחה את הבקשה להישפט במגבלות הזמן שנקבעו ובדואר רשום כנדרש בתקנות. זאת ועוד, המערער לא סיפק סיבה מוצדקת לאיחור בהגשתו ולא הוכיח כי דחיית בקשתו תביא לעיוות דין. בנוסף, התנהלותו של המערער באי התייצבותו לדיון בערעורו העלתה ספקות לגבי התנהלותו עם קבלת הודעת הקנס. בהתחשב בכל הגורמים הללו, החליט השופט לדחות את הערעור. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, כפי שהוסכם, והמזכירות נדרשה לשלוח לשני הצדדים העתק מפסק הדין ולאשר את קבלתו.