ע"א 18615-06-23

תקציר

ערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בנוגע לחמש תביעות לתשלום חובות ארנונה בסך כולל של 37,317 ₪. המסים היו ביחס לנכס הממוקם בירושלים, בבעלות שני יחידים - המערער והמשיב. בית המשפט פסק לטובת העירייה, וחייב את שני הצדדים לשלם את החוב ביחד ולחוד, בהתבסס על הסכם שותפות ביניהם ועל כך שהמערער לא מסר הודעה על סיום החזקה בנכס. המערער טען, כי אין להטיל עליו אחריות לחוב המס, שכן הוא אינו הבעלים היחיד של הנכס, ולחילופין לפטור אותו מתשלום חלק מן החוב. לטענתו, השותפות הסתיימה בינואר 2014 וכי הצהרותיו של המשיב לעירייה בדבר הבעלות בנכס היו כוזבות. המשיבה (העירייה) טענה כי על שני בני הזוג לבחון את חובותיהם בתביעה נפרדת וכי פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על ממצאים עובדתיים, שאין להתערב בהם. המשיב הוסיף והצדיק את חוב המס על יסוד הסכם השכירות והעדר הודעה על סיום החזקה מהמערערת. ערכאת הערעור הסכימה עם עמדת המשיב, וציינה כי טענת אי החזקה בנכס צריכה להידון בהליך מינהלי. בית המשפט לא מצא עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, שהתבססה על החזקתו של המערער בנכס במהלך תקופת השכירות ואי מתן הודעה על סיום העסקתו. בנוסף, אישר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא כי יש להתייחס לטענות בדבר סיווג הנכס וגודלו בהליך מנהלי נפרד. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לכסות את הוצאות המשיב, כאשר יתרת הפיקדון תוחזר למערער לאחר 15 יום. פסק הדין ניתן ביום 10.12.2023 בהיעדרם של שני הצדדים.