בר"מ 1435/18

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לשתי בקשות רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים במרכז לוד. פסק הדין קיבל את ערעורם של המשיבים, בעלי הדירות בנס ציונה, על החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה במחוז מרכז. הוועדה דחתה את תביעת המשיבים לפיצויים בגין סלילת כביש בסמוך לדירותיהם. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק לטובת המשיבים וקבע כי יש להעביר את תביעתם לפיצויים לשמאי מכריע. בקשות רשות הערר הוגשו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה (בר"מ 1435/18) והחברה שבנתה את הדירות (בר"מ 1436/18), בטענה כי אין לבטל את החלטת ועדת הערר, שהיא הגוף המקצועי האמון על בחינת מקרים כאלה. לטענתם, התב"ע המחוזית, שהתוותה את תוואי הכביש, נעדרת את הספציפיות הנדרשת לצורך הגשת תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. זאת ועוד, טענו המבקשים כי המשיבים לא הוכיחו את הנזק הנדרש לרכושם וכי יש להתייחס לטענות משפטיות אחרות, כגון כתב ויתור עליו חתמו המשיבים בעת רכישת הדירות. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשות, והדגיש כי רשות ערעור על פסקי דין של בתי משפט מנהליים במקרים כאלה ניתנת במשורה ורק כאשר עומדת על הפרק סוגיה עקרונית רחבה. בית המשפט מצא כי פסק הדין נשוא הערעור התמקד בפרטיות התכנית ובהשפעתה על קנייני המשיבים, ושיקולים מעשיים אלה אינם מצדיקים בירור נוסף. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענות המבקשים בדבר היחסים החוזיים בין החברה לבין המשיבים אינן מהוות בסיס מספיק למתן רשות ערעור. משכך, נדחו הבקשות ברע"מ 1435/18 ובר"מ 1436/18, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים.