ת"א 42538-01-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על רוחב מקום חניה שהיה חלק מהסכם פשרה בין התובע לנתבע. הנאשם לא עמד ברוחב המוסכם של 255 ס"מ, והעניין הובא לבית המשפט. השופטת דחתה את בקשת הנתבעת להזדמנות נוספת לתקן את מידות החנייה, בהתאם לתנאי הסדר הפשרה המקורי. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה כי רוחב מקום החניה, לרבות אזור הכניסה והתמרון, אינו מספיק. עוד קבע השופט כי הערכת המצב של המומחה לא חרגה מסמכותו וכי התובע זכאי לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה, כמפורט בהסכם הפשרה. בעקבות זאת חויבה השופטת בנתבעת לשלם לתובע סך של 123,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מיום 12.2.2020, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם באופן מיידי, תוך דחיית בקשת הנתבע לדחיית התשלום. פסק הדין הדגיש את סופיות תנאי ההסדר ואת תפקידו המוגבל של בית המשפט באכיפתם.