ע"פ 10365/08

תקציר

בתיק בית המשפט המחוזי הסתמך הכרעת הדין על שלוש ראיות – בדל סיגריה עם DNA של המערער, מיקומו של טלפון הקשור למערער והודאה שמסר לכאורה המערער לאחיינו, אנואר. בית המשפט התלבט בהסתפקות בשימוש בראיות נסיבתיות, ובמיוחד התמקד בדנ"א ובנתוני הטלפון. בית המשפט מצא כי אף שראיות אלה היו משמעותיות, הן לבדן לא הוכיחו באופן חד משמעי את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. עדותו של אנואר על ההודאה ספגה ביקורת קשה מכיוון שהיא לא הייתה עקבית והושפעה על ידי מלשין, ולכן לא אמינה. בית המשפט ציין גם כמה מחדלי חקירה, כמו אי זיהוי אדם עמו היה לקורבן קשר נרחב לפני הרצח. נקבע כי הקשר של המערער עם הקורבן באמצעות שיחות טלפון היה בולט, והימצאות בדל הסיגריה שלו בסמוך לגופת הקורבן הייתה מפלילה. עם זאת, אלה לא הספיקו כדי להבטיח הרשעה. השופט הנדל הגיע למסקנה כי הראיות אינן מצביעות באופן חד משמעי על אשמתו של המערער, וספק סביר נותר בעינו. לפיכך, זוכה המערער מחוסר ראיות מספיקות כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש להרשעה פלילית. השופט רובינשטיין הסכים והדגיש את קיומו של ספק, ואילו השופטת פרוקצ'יה חלקה על כך, וסברה כי הראיות הקיימות מספיקות להרשעה. הרוב פסק לטובת הזיכוי, תוך הכרה בפערי התביעה והדגשת הצורך בתשתית ראייתית איתנה לאישור הרשעה.