רע"א 4817/13

תקציר

השופט החליט שלא להיעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור, שכן ההחלטה בדבר אחריותו של המבקש לתאונה אינה עילה לערעור מיידי. ככלל, ניתן לערער על החלטות כאלה רק לאחר מתן פסק דין סופי, ובמקרה זה לא מוצגות נסיבות חריגות המצדיקות ערעור מיידי. טענות המבקש, המתייחסות ברובן למצבו הנפשי של המשיב, אינן משכנעות את השופט כי יש מקום לדיון מקדמי בשאלת האחריות. מאחר שהתביעה מבוססת אך ורק על חוק הפיצויים, אופי המסלול הפרוצדורלי וזהות הצדדים המעורבים יישארו ללא שינוי, ללא קשר לאופן סיווג האירוע. לפיכך, מציעה השופטת כי ניתן יהיה להתייחס לטענות המבקש בתום המשפט. יתר על כן, פיצול המשפט לשלבים, במקרה זה, עלול היה ליצור מצב בעייתי, שכן חוות דעת רפואית הייתה יכולה לסייע בהכרעה בסוגיית החבות. עם זאת, ההחלטה שהתקבלה אינה סופית, והאפשרות למנות מומחה רפואי נותרה בעינה. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, מבלי לדרוש מהמשיב להגיש תשובה, ולא יינתן צו להוצאות.