ת"א 33600-08-11

תקציר

מדינת ישראל - רשות הפיתוח תבעה את ועדת ההקדש שיח' עלי נור אלדין אלישרותי בטענה כי רכשה את הבעלות על מספר חלקות בכפר תרשיחא באמצעות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. הנתבע טען כי המקרקעין הם בבעלות ההקדש שכן הם נשמרו על ידי חברי המסדר במשך שנים רבות. בית המשפט בחן האם הנכסים היו בבעלות ההקדש או בידי נפקד כפי שנטען על ידי המדינה, ואם כן, מי היה הבעלים או המנהל של ההקדש במועדים הרלוונטיים לפי חוק נכסי נפקדים. הראיות הראו כי הנכסים נרשמו על שם ההקדש או על שם נפקדים, ושיטת זיהוי הנכסים של המדינה נמצאה פגומה. עוד נמצא כי מנהיגה הרוחני של ההקדש, אלהאדי, שעבר לביירות בשנת 1938, לא היה מעורב בניהול נכסי ההקדש – משימה שביצעו אחרים – ולכן היעדרותו לא הפכה את נכסי ההקדש לנכסי נפקדים. בית המשפט קיבל את פרשנותו של הנתבע למסמכים ההיסטוריים, לרבות שטר ההקדש משנת 1857, ואת חוות הדעת של המומחים, אשר קבעו הבחנה בין תפקידו של המנהיג הרוחני לבין תפקידו של מנהל ההקדש. המדינה לא הצליחה להוכיח כי ניהול ההקדש בתרשיחא שונה מזה בעכו, שם הכירה המדינה בזכויות הצו בנכסים. בנוסף, לא ניתן לתאר את החזקתו של הנתבע במקרקעין כשלילית, שכן המדינה והנאשם ניהלו משא ומתן במשך שנים מבלי שהמדינה ניסתה לפנות את הנתבע מהקרקע. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע להבטחה מנהלית, בקובעו כי מכתב האפוטרופוס היה הצעה ולא הבטחה, והוא נעדר סמכות להבטיח הבטחה כזו. לסיכום, קבע בית המשפט כי הנתבעת, ועדת ההקדש שיח' עלי נור אלדין אלישרוטי, היא הבעלים החוקיים של הנכסים שבמחלוקת והורה למדינה לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין והוצאות.