עת"מ 55598-03-20

תקציר

בית המשפט קיבל עתירה שערערה על הארכת החלטה בהיתר בנייה. מבקשי ההיתר לא עמדו בכל התנאים לקבלת ההיתר בתוך שנתיים, דבר שהביא לפקיעתו של הליך התכנון. בית המשפט קבע כי ההחלטה להאריך את תוקף ההיתר מעבר לשנתיים ניתנה בחוסר סמכות ולכן בוטלה. נמצא כי לא הוגשה בקשה להארכה על ידי המבקשים, ורשות הרישוי החליטה בבקשה שאינה קיימת. זאת ועוד, החלטת הרשות נעדרה כל הסבר, דבר המנוגד לעקרונות המשפט המינהלי. בית המשפט פירש את התקנות הרלוונטיות ככאלה שאינן מאפשרות כל חריגה מתקופת השנתיים, וכל הארכה נדרשה להתבסס על טעמים מיוחדים שנרשמו בהחלטה, מה שלא קרה במקרה זה. גם טענת המשיבים כי יש להחריג את תקופת השנתיים של שיהוי שלא כדין נדחתה, וכך גם טענתם כי המצב התכנוני לא השתנה. בית המשפט הדגיש כי התקופה הקצובה החלה הן על מבקשי ההיתר והן על רשות הרישוי, וכל רשלנות מצד הרשות תביא לביטול ההליך. לבסוף הורה בית המשפט על ביטול החלטת ההארכה, הפך את צו הביניים לקבוע, ופסק הוצאות משפט והחזר שכר טרחה לעותרת.