ע"א 3055/93

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס למחלוקת על תשלום שכר טרחה לאדריכל שהצליח להעלות את ערך הנכס של שתי אחיות בהוד השרון. האדריכל טען כי האחיות רימו אותו בנוגע לשכרו ודרשו לאכוף הסכם המזכה אותו בשתי דירות או פיצוי כספי. בית משפט קמא פסק אמנם לטובתו של האדריכל, אך פסק לו פיצוי כספי נמוך מדרישתו. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי טענת הטעיה של האחיות לא הוכחה וכי ההודעה על ביטול ההסכם הגיעה מאוחר מדי. זאת ועוד, טיוטות לא חתומות של הסכמי פשרה שהוחלפו בין הצדדים לא יכלו לשמש בסיס לקביעת פיצויים, שכן הן לא היוו מפגש מוחות של ממש. עוד קבע בית המשפט כי המועד המתאים להערכת הנזקים הוא מועד הפרת ההסכם, ולכן יש לפצות את האדריכל לפי שווי הדירות באותה עת. ערעורן של האחיות נדחה, וערעורו של האדריכל התקבל בחלקו; האדריכל זכה בפיצוי של 180 אלף דולר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.