ת"א 25129-11-18

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנתבעת, מפעילת חוף מוכרז בכנרת, אחראית חלקית למוות בטביעה של פעוט בן ארבע שביקר בחוף הים עם אמו, התובעת מס' 1 (ר') וחברותיה. השופט מייחס שני שלישים מהאחריות לאם, ר', על כך שלא השגיחה כראוי על הפעוט, ובכך תרמה לטרגדיה. רשלנות האם, המאופיינת בהפרת חובת הזהירות כלפי בנה, נחשבת לגורם העיקרי לתאונה. עם זאת, השופט גם מוצא את הנתבעת התרשלה במילוי חובת הזהירות כלפי המתרחצים בחוף. המצילים שהועסקו על ידי הנאשם לא הבחינו בפעוט נכנס למים וטובע, למרות חובתם לקיים השגחה רציפה. רשלנות זו נחשבת כתרמה לאירוע, שכן המצילים יכלו להציל את חיי הילד. השופטת מייחסת שליש מהאחריות לנאשם, שכן המרחק הפיזי והמהותי של המצילים מהפעוטה, בשילוב קרבתה של האם ורמת האחריות הגבוהה יותר, הופכים את רשלנותה לגורם משמעותי יותר. השופט בוחן את ציר הזמן של האירועים ומגיע למסקנה כי הטביעה התרחשה בעת שהמצילים היו בתפקיד, ודוחה את טענת הנאשם כי היא התרחשה לפני תחילת המשמרת שלהם. בנוסף, השופט שוקל ודוחה טענות שונות שהעלה הנאשם כדי להפחית מאחריותם של המצילים, כגון טענות על הסחות דעת או חסימות שהפריעו לראייתם. השופטת קובעת כי מחדלם של המצילים לצפות בכניסתו של הפעוט למים נבע מהפרת חובת ההשגחה השוטפת שלהם. מבחינת הפיצויים, השופט פוסק 10,000 שקל הוצאות קבורה, 750 אלף שקל בגין נזק לא ממוני ו-735,212 שקל בגין הפסד שכר בסך כולל של 1,495,212 שקל. הנתבע חויב לשלם שליש מסכום זה, 498,404 ש"ח, בצירוף 110,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין ו-1,500 ש"ח הוצאות משפט, בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. שני השלישים הנותרים של הנזק מיוחסים לאם, ר'.