בש"פ 5532/97

תקציר

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-14 אישומים, בהם מרמה, זיוף ושוחד. עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד תום המשפט. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם קיימת עילה למעצרו של המשיב והאם קיימת חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי החליט כי יש יסוד לחשש לבריחתו של המשיב והורה על שחרורו בתנאים מסוימים, לרבות פיקוח אלקטרוני ושמירה פרטית. עם זאת, המדינה ערערה על החלטה זו, בטענה כי התנאים אינם מבטיחים את הופעתו של המשיב בבית המשפט וכי חלקם אינם מעשיים. שופט בית המשפט העליון הסכים עם המדינה, קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב. הם ביססו זאת על מספר גורמים: ניסיונות הבריחה הקודמים של המשיב, סכומי הכסף המשמעותיים אליהם הייתה לו גישה, קשריו הבינלאומיים ואופי עבירותיו, שעלולות להוביל לעונש מאסר ממושך. השופט מצא כי התנאים שהציב בית המשפט המחוזי, לרבות מאבטחים פרטיים ופיקוח אלקטרוני, אינם מספיקים כדי להפיג את החשש מפני בריחת המשיב ואינם מעשיים. זאת ועוד, השופט טען כי שחרור המשיב בתנאים אלה ייצור מערכת משפט בלתי שוויונית, שכן רק בעלי אמצעים כלכליים יכולים להרשות לעצמם אמצעים כאלה. השופט הגיע למסקנה כי קיים יסוד סביר לחשוש מבריחתו של המשיב וכי מעצר הוא האפשרות המתאימה היחידה להבטיח את נוכחותו במהלך המשפט. לפיכך, הורו על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.