מ"ת 10488-04-22

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם קיימות ראיות מספיקות להוכחת העובדה שהמשיב נהג ברכב הדורש רישיון נהיגה בעת פסילה. ראיות המבקש, שכללו שתי חוות דעת מומחים, טופלו בצורה לקויה, מה שהוביל לבלבול בשאלה האם חוות הדעת מתייחסות לאותו רכב. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי גם ללא חוות דעת אלה, יש די ראיות כדי להצביע על כך שהמשיב ביצע את העבירה. נראה כי ברכב המדובר היה הגה, והודאות חקירתו של המשיב עצמו תמכו בתיק נגדו. יתר על כן, השופט לא השתכנע מטענותיו של המשיב בדבר בריאות לקויה, וסבר כי הן מהוות עילה להפרת תנאי שחרורו. מאחר שהמשיב כבר הפר פעמיים את תנאי מעצר הבית שלו, קבע השופט כי הוא אינו אמין ומהווה סיכון בריחה. משכך, הורה השופט על מעצרו של המשיב עד תום ההליך המשפטי, מתוך סברה כי אין אמצעים חלופיים, כגון מעצר בפיקוח אלקטרוני, שיהיו יעילים להבטחת עמידתו. עוד ציינה השופטת כי ניתן לתת מענה הולם לצרכיו הרפואיים של המשיב בתוך מערכת הכליאה. הוחלט כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב נהג בזמן פסילה, מה שהוביל למעצרו ולמעצרו.