ת"א 3145/98

תקציר

פסק דין זה נובע משתי טענות מקבילות בנוגע לתאונת עבודה שאירעה ביום 8.4.96, אשר הותירה את התובע, עובד הנתבעת מס' 2, עם 100% נכות. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי התובע, דרשה פיצויים מהנתבעים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד וחויבו לפצות את התובע בסך של 1,027,933 ₪, בתוספת הפרשי ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20%. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי, תבעה פיצוי מהנתבעים בגין תגמולים ששולמו לתובע בסך 3,368,102 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. תביעת המכון אושרה, והנתבעים חויבו לשלם סכום זה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שהתחלקו בין נתבעים 1 ו-2, בהתאם לחבותם. בית המשפט פסק גם במספר עניינים פרוצדורליים וראייתיים. בית המשפט אישר את איחוד שתי התביעות, למרות טענת הגנת ההתיישנות של הנתבעים, וקבע כי תביעת התובע הוגשה בתוך מגבלת שבע השנים. בית הדין שקל ודחה גם את טענות הנתבעים בדבר חלוקת הסכום שנפסק בין המעוולות וחיוב מעסיקה של התובעת, הנתבעת מס' 2, בחלק או בכל ההטבות. לבסוף, אישר השופט עיקולים זמניים והטיל את הוצאות העיקול על הנתבע מס' 1.