עב"ל 7404-10-22

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם המערער, עצמאי, מילא אחר תנאי סעיף 77(א) לחוק ביטוח עבודה כדי להיות זכאי לתגמולי פגיעה בעבודה. סעיף 77(א) מתווה שני מסלולים: על המבוטח להיות רשום כעצמאי בעת הפגיעה או שניסה להירשם בחריצות. המערער, לעומת זאת, לא דיווח על חזרתו לעבודה עצמאית למוסד הרלוונטי לאחר שהפסיק אותה בתחילה ולפני האירוע, ולא עמד בתנאי הראשון. התנאי השני, המאפשר גישה מרוככת יותר בהתחשב במאמצי הרישום, חייב בחינה של פעולות המערער בנוגע לרישום. הפסיקה מצביעה על כך שמאמצי הרישום חייבים להיות סבירים, ופעולות של נציגים כמו יועצי מס נופלות על המבוטח. במקרה דנן, סברו של המערער, על סמך מכתב מאוגוסט 2018, כי הוא רשום כעצמאי נחשב בלתי סביר. המכתב רק הצביע על פרמיית ביטוח מינימלית שאינה קשורה להכנסות העצמאי ודחה את חזרתו לעבודה עצמאית. משכך, קבע בית המשפט כי המערער לא עשה די כדי לעמוד בדרישות הרישום, והביא לדחיית ערעורו. פסק הדין הכיר בתום לבה של המערערת, אך הדגיש כי היעדר רישום פורמלי, ללא קשר לטעות ייצוגית, אינו יכול להידרס בפסיקה. בנוסף, הגם שהיו בעיות פרוצדורליות מצד המוסד, הסיבה העיקרית להחלטה הייתה הימנעותו של המערער מלהבטיח באופן אקטיבי את מעמדו הרשמי. המאמצים למצוא תוצאה שונה, בהתחשב בנסיבותיו של המערער, לא צלחו, והביאו לדחיית הערעור ללא הוצאות.