תלה"מ 55915-06-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג גרושים על חלוקת רכושם המשותף. האישה נשארה בדירה המשותפת לאחר עזיבתו של הגבר, והסוגיות העיקריות שעמדו להכרעה היו האם על האישה לשלם לגבר דמי שימוש עבור התקופה בה התגוררה לבדה בדירה, וממועד שבו היה עליה להתחיל לשלם לו מחצית מתשלומי המשכנתא, אותם כיסה במלואו מאז עזיבתו. בית המשפט קובע תחילה את תוקפו של הסכם קודם שנעשה בין בני הזוג בדבר מכירת הדירה וחלוקת הרכוש והזכויות הכספיות השונות. לאחר מכן קובע השופט כי תביעתו של האיש לדמי שימוש נכשלת הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. ההסכם שנעשה בין בני הזוג לאחר גירושיהם, אשר אושר על ידי בית המשפט, נחשב להסדר המכסה את כל התביעות הקשורות לרכוש, לרבות דמי שימוש. יתר על כן, הנסיבות בהן עזב הגבר את הדירה – בשל התנהגותה של האישה – לא עלו כדי לחץ, מה גם שעמדו בפני הגבר אפשרויות אחרות, כגון בקשת סעד מבית המשפט. לגופו של עניין, השופט מצדד בפסיקה קודמת שקבעה כי עזיבת דירה עקב סכסוך אין פירושה כשלעצמו ויתור על זכויותיו הקנייניות, לרבות הזכות ל"שכר ראוי לשימוש". עם זאת, השופט מציין כי פסיקת דמי שימוש היא פעולה שבשיקול דעת, ולוקחת בחשבון את מכלול נסיבות הסכסוך. במקרה זה, גביית דמי שימוש מהאישה כמוה ככפל תשלום, מה גם שהיא עשתה שימוש בלעדי בדירה, ולא הוכח שהיא גרמה לעיכוב בפירוק השיתוף. באשר לתשלומי המשכנתא, השופט פוסק לטובת הגבר וקובע כי על האישה לשלם לו מחצית מכלל תשלומי המשכנתא ששולמו על ידו מיום עזיבתו את הדירה ועד למכירתה. סכום זה יחושב בשלב מאוחר יותר. לבסוף, השופט מורה לגבר לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 9,000 שקל, וקובע כי תביעתו אינה סבירה בחלקה.