ע"א 79348-03-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים **ע"א 79348-03-25** **לפני:** כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג **המערערת:** קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ **נגד** **המשיב:** הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש **החלטה בנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין** **1. רקע עובדתי ותמצית ההליך:** ההחלטה עוסקת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. המשיב, הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, והמערערת, חברה יזמית, היו צדדים להסכמי הרשאה לתכנון במקרקעין מסוימים משנת 1996. ההסכמים חודשו והותאמו לאורך השנים, ובשנת 2015 נחתם הסכם חדש לתקופה של 7 שנים, אשר התייחס לחלקו הצפוני של המקרקעין. בשנת 2022, נדחתה בקשת המערערת לחידוש ההסכם. בעקבות זאת, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי, בה ביקשה צו עשה שיורה למשיב להקצות לה את המקרקעין או לחלופין לחדש את ההסכם. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה באופן חלקי, וקבע כי הצדדים יתקשרו בהסכם הרשאה ותכנון לתקופה של 3 שנים, בתנאים זהים לאלו שנקבעו בהסכם משנת 2015. המערערת הגישה ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו. המשיב, מצידו, הגיש בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. **2. המסגרת המשפטית לבקשת עיכוב ביצוע:** על פי תקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת ביצוע של פסק דין. על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, על המבקש להוכיח שני תנאים עיקריים: א. **סיכויי ערעור טובים:** יש להראות כי קיים סיכוי ממשי שהערעור יתקבל. ב. **מאזן הנוחות:** יש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש. בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר במקרים רבים, הבכורה ניתנת למאזן הנוחות. **3. ניתוח בקשת המשיב לעיכוב ביצוע:** המשנה לנשיא, כבוד השופט נעם סולברג, דחה את בקשת המשיב לעיכוב ביצוע פסק הדין, מהטעמים הבאים: * **כשל בהוכחת מאזן הנוחות:** המשיב טען כי חתימה על הסכם חדש עם המערערת כעת עלולה "לייתר" את הדיון בערעורו, שכן בית המשפט עלול לראות בכך "מעשה עשוי". השופט דחה טענה זו, וקבע כי ככלל, חתימה על הסכם אינה יוצרת תוצאות בלתי הפיכות, וניתן לבטל הסכם כזה יחסית בקלות אם הערעור יתקבל. המשיב לא הצביע על נסיבות ספציפיות שיקשו על ביטול החוזה או יגרמו לו נזק בלתי הפיך. כמו כן, נדחתה טענת המשיב בדבר "השקעת משאבים" מיותרת, שכן טענה זו הועלתה ללא ביסוס מספק לגבי אופי המשאבים, היקפם, ואי-יכולתם של אלו להיות מושבים. * **התנהלות המשיב:** בקשת עיכוב הביצוע הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בתקופה זו, המשיב נמנע מלחתום על ההסכם, ובכך, לטענת בית המשפט, "עשה דין לעצמו". בית המשפט קבע כי על הפונה בבקשת עיכוב ביצוע לפעול ב"ניקיון כפיים" ולציית להוראות בית המשפט עד למתן החלטה אחרת. * **הזנחת בחינת סיכויי הערעור:** לאור הקביעה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיב, ובשים לב להתנהלותו, בית המשפט העליון לא ראה צורך להידרש כלל לבחינת סיכויי הערעור של המשיב. **4. תוצאה:** הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת בסך 3,500 ₪. **5. חידוש או דגש משפטי:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של **מאזן הנוחות** כשיקול מרכזי בבקשות לעיכוב ביצוע, ולעיתים אף כשיקול מכריע. היא גם מדגישה את החובה המוטלת על מבקש עיכוב ביצוע לפעול ב**ניקיון כפיים** ובדרך מקובלת, ללא דיחוי בלתי סביר, ובאופן שלא ייצור מצב בו הוא "עשה דין לעצמו". בנוסף, ההחלטה מספקת דגש כי עצם החתימה על חוזה עתידי, ככלל, אינה נחשבת ליצירת מצב בלתי הפיך המונע את ביטולו במקרה של קבלת ערעור.