בש"פ 7745/21

תקציר

הכרעת הדין הנדונה נוגעת למקרה בו מואשם המשיב באונס, מעשה סדום ומעשה מגונה בכוח, תוך מינוף מעמדו כרופא המטפל במתלוננת. על בית המשפט להחליט האם לאפשר מעצר בפיקוח אלקטרוני של המשיב ללא קבלת דו"ח מעצר, הנדרש בדרך כלל במקרים של אלימות קשה או אכזריות. השופט מגיע למסקנה כי חומרת העבירות שבוצעו, יחד עם דינמיקת הכוחות בין המשיב למתלונן, מחייבות תסקיר מעצר מלא בטרם תתקבל החלטה על מעצר מפוקח. זאת, משום שנסיבות עבירותיו של המשיב הן כאלה שאין טעמים חריגים לסטות מהנוהל הרגיל הקבוע בסעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים. השופטת מדגישה כי הפער בין התנהגותו הפוגענית של המשיב לבין חייו הרגילים לכאורה, יחד עם אופי המעשים שבוצעו, מצדיק בחינה מעמיקה של המסוכנות הנשקפת מהם. הערכה זו צריכה להתבסס על נתונים מקיפים, החורגים מעבר למושג המשפטי של מסוכנות. יתרה מכך, השופט מדגיש כי העומס המוטל כיום על שירות המבחן וזמני ההמתנה הארוכים לתסקיר מעצר במחוז דרום אינם יכולים, כשלעצמם, להצדיק עקיפת דרישת תסקיר המעצר הסטנדרטית. תחת זאת, השופט קורא לרשויות הרלוונטיות להתייחס לסוגיות מערכתיות אלה תוך הדגשת חשיבות שלום הציבור. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, והמשיב יישאר במעצר מסורתי עד למתן החלטה נוספת בבית המשפט המחוזי לאחר קבלת תסקיר המעצר הנדרש. החלטה זו נועדה לאזן בין נסיבותיו של המשיב לבין חומרת האישומים, ולהבטיח כי לבית המשפט תהיה גישה למידע הדרוש לצורך הערכה הוגנת של התיק.