עת"מ 14298-11-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מכרז לאספקה והתקנה של גופי תאורה שפרסמו מספר עיריות בישראל. העותר, נדיבי, מערער על החלטת ועדת המכרזים המשותפת לקבל את הצעתה של מנוליד, בטענה כי היא לא עמדה בדרישה מכרעת הנוגעת לבדיקת תאימות אלקטרומגנטית (EMC). במסגרת המכרז נדרשו המציעים להגיש גופי תאורה עם בידוד כפול, ולשם כך היו אמורים לקבל אישור מרשות האישורים הטכניים (תע"ם). מנוליד הציעה גוף תאורה שיכול לתפקד גם כגוף סוג I וגם כגוף Class II, אך הגישה רק אישור TAAM לבידוד קבוע. הוועדה ביקשה מסמכים נוספים, אותם סיפק מנוליד לאחר המועד האחרון להגשת ההצעות. בית המשפט צידד בנדיבי וקבע כי הוועדה נעדרת סמכות לבקש מסמכים משלימים, מה גם שמדובר בתנאי סף. ההחלטה פוגעת בעקרונות יסוד בדיני המכרזים, ובהם שוויון בין משתתפים. לשון המכרז מבחינה בין גופים סוג א' לגופים מדרגה ב', ומכאן משתמע כי מדובר בגופים נפרדים, שכל אחד מהם דורש אישורים נפרדים. יתר על כן, אופייה של דרישת EMC מחייב בדיקה הן בתרחישי בידוד רגילים והן בתרחישי בידוד כפול. שיקול דעתה של הוועדה לבקש השלמות אינו חל על שינוי תנאי מכרז יסודיים, במיוחד אלה הנוגעים לבטיחות. באשר לפרשנות תנאי המכרז, בית המשפט מוצא כי הדרישה לאישור תמ"ם הייתה חד משמעית, וחייבה אישורים נפרדים לכל סוג בידוד. גם השיהוי של העותר בהגשת העתירה מטופל, כאשר בית המשפט מציין כי הימנעותה של הוועדה ממסירת פרוטוקולים מכריעים של הישיבה הצדיקה את השיהוי. בנוסף, בית המשפט דוחה את ניסיונה של מנוליד להגיש תוצאות בדיקה ישנות של היצרן הסיני, שכן הן לא עמדו בתקן הישראלי. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי היה מקום לפסול את הצעתה של מנוליד בשל אי עמידה בדרישת תע"ם. הנושא מוחזר לוועדה לדיון מחודש, כולל בחינת הצעתו של נדיבי. העיריות ומנוליד חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של נדיבי, כאשר כל גורם אחראי ל-60 אלף שקל.