ערר 54/14

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת תכנונית בנוגע לפיתוח פוטנציאלי של חלקת קרקע המיועדת למגורים בישראל. המחלוקת העיקרית נסובה סביב תחולתן של זכויות פיתוח מסוימות והאם ניתן לממש אותן במקביל או לא. לגופו של עניין, קיוותה המערערת לשלב בין הזכויות המפורטות בתכנית יא/130ב', המתמרצת הריסה ובנייה של מבנים חדשים, לבין הזכויות של תמ"א 38, שמטרתה חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. הוועדה המקומית דחתה את בקשת העורר, ופירשה את התכניות כסותרות זו את זו. פרשנות הוועדה נתמכת בכך שזכויות תמ"א ח/130ב מותנות בהריסה ובבנייה לאחר מכן, המשרתות את מטרת ההתחדשות העירונית, ואילו תמ"א 38 מתמקדת בחיזוק מבנים קיימים. אישור בקשת המערערת יביא להגדלה משמעותית בלתי מורשית של היקפי הבנייה וישבש את יעדי התכנון העירוני. לפיכך דחתה הוועדה את הערר, תוך שהיא מדגישה כי על המערערת לבחור בין שתי התכניות לפיתוחן, שלכל אחת מהן השלכות משלה. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי תכנית יא/130ב' הינה אפשרות ישימה להריסה ובניה מחדש עם זכויות מוגדלות, תוך שמירה על אופי השכונה.