ת"א 9325-11-13

תקציר

פסק הדין דן בזכות להשבה לפי סעיף 328 לחוק, המאפשר למוסד לתבוע פיצויים בגין תגמולים ששולמו או שישולמו לנפגע עקב פגיעה של צד שלישי. זכות זו מוגבלת על ידי זכויות הנפגע כלפי הנפגע וההטבות המשולמות או המשתלמות על ידי המוסד. בדרך כלל, שיעור הפיצוי של המוסד מחושב על פי תקנות היוון, הכוללות לוחות זמנים לתוחלת החיים. עם זאת, פסק דין אל-הבאנין קובע כי כאשר מתקצרת תוחלת החיים של הנפגע, יש לבסס את תביעת המוסד על תגמולים ששולמו או ישולמו בפועל, ולא על תקנות ההיוון. פסק הדין מדגיש את עקרון ההתאמה בין הנפגע, הנפגע והמוסד, ומבטיח כי האחרון יקבל פיצוי רק עבור הטבות אמיתיות. במקרה הנדון, תוחלת החיים של הנפגע קוצרה אך לא ניתן לכמת. המוסד טוען כי הוא זכאי לקבל פיצוי מהנתבעת על פי תקנות ההיוון. הנתבע טוען כי מדובר במקרה מיוחד בו תביעת המוסד צריכה להיות לתשלומים תקופתיים, בדומה לטענת הנפגע, שכן ההטבות העתידיות אינן ברורות. השופט מסכים עם הנתבע ומציין כי תביעת המוסד מגודרת על ידי זכויותיו הבלתי מוכחות של הנפגע כלפי הנתבע וההטבות העתידיות הלא ברורות. מאחר שהמוסד אינו מספק הוכחות מספיקות, השופט קובע כי הוא אינו זכאי לסכום חד פעמי על בסיס הטבות עתידיות. במקום זאת, תביעת המוסד לגמלאות עתידיות תמומש באמצעות תשלומים תקופתיים, בהתאם לגמלאות ששולמו בפועל לנפגע. השופט מדגיש גם את חריגותו של המקרה ואת הצורך בפתרון ההולם נסיבות אלה. לבסוף, השופט מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.