סע"ש 22358-09-18

תקציר

התובע, עובד שהתקין אביזרים לרכב, תבע את מעסיקו על שכר והטבות שונות שלא שולמו. המעסיק הנתבע תבע פיצויים שכנגד. בית המשפט פסק לטובת התובע במספר סעיפים. ראשית, בסוגיית תחולת צו ההארכה בענף המוסכים, מצא בית המשפט כי הצו אינו חל על עסקו של הנתבע. התובעת טענה כי יש להחיל את הצו שכן הנתבעת התקינה מערכות מיגון ומערכות סטריאו קבועות לרכב, אך בית המשפט פירש את צו ההארכה באופן מצמצם ומצא כי עבודתה של הנתבעת אינה מכוסה. באשר לשעות עבודה וגמול בגין עבודה בשעות נוספות, קיבל בית הדין את גרסת הנתבעת לאירועים וקבע כי התובעת לא עבדה שעות נוספות. תביעת התובעת לגמול שעות נוספות נדחתה. בתקופה של חודש אוגוסט 2018 לא הייתה מחלוקת כי התובעת עבדה עד ליום 12.8.18. מאחר שהנתבעת לא שילמה לתובע את שכרו עבור תקופה זו, הורה בית הדין לנתבעת לשלם 3,240 ₪ עבור ימי עבודה אלה. עוד הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 8,823.6 ₪ כפיצוי במקום הפרשות מעביד לקרן פנסיה בגין התקופה בה לא בוצעו הפרשות; 8,844 ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה לפיצויי פיטורים באותה תקופה; 3,780 שקל לפדיון ימי חופשה; ו-165 ש"ח הוצאות נסיעה. תביעת התובע בגין העסקה פוגענית, היעדר שירותים והפסקות נדחתה מאחר שבית המשפט מצא את עדות הנתבעת אמינה יותר. בית המשפט דחה גם את תביעתה שכנגד של הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב אי מסירת הודעה מוקדמת על התפטרותה, ופסק במקום זאת את הסכום הקבוע בחוק בסך 5,800 ₪. לבסוף, בית המשפט פסק נגד התובע בתביעה לפיצוי בגין תלושי שכר לא תקינים, וקבע כי הנתבע, כבעל עסק קטן, פעל בתום לב ופעל לפי עצתו של מנהל החשבונות שלו. הסכומים שנפסקו לתובע קוזזו מהסכום שנפסק לנתבע בתביעה שכנגד. עוד קבע בית המשפט כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות משפט בשל ההפרש העצום בין הסכומים הנתבעים לבין הזכאות בפועל.