תפ"ח 69315-07-19

תקציר

פסק הדין דן בערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם ובמידת הפגיעה שנגרמה לו, וקבע כי הפרתו של הנאשם את צו הפיקוח פגעה במספר ערכי יסוד חברתיים, ובהם החובה להגן על החלשים, כבוד האדם, חירותו ושלום הציבור. כמו כן הוא מפרט את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, לרבות התכנון המקדים, חלקו היחסי של הנאשם, האכזריות והאלימות של המעשה, ההתעללות והפגיעה שנגרמו והנזק שניתן היה לצפות. בית המשפט מכיר ביכולתו הקוגניטיבית המוגבלת של הנאשם ומקבל את טענת ההגנה כי יש להתחשב בכך בעת קביעת מידת האשמה, אם כי אין בכך כדי להפחית את האשמה במידה המרבית המבוקשת. לאחר מכן פונים השופטים למדיניות הענישה המקובלת, ובוחנים מספר פסקי דין קודמים במקרים דומים כדי לגזור את טווח הענישה המתאים. כמו כן, הם מתייחסים לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו באשמה, היעדר חרטה משכנעת, מסוכנותו לחברה והפגיעה בזכויותיו בחקירה, בין היתר. השופט אלון אינפלד מציע עונש של 8 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי מתון, ופיצוי של 80 אלף שקל למתלונן. סגן הנשיא אריאל ואגו, אף שהוא מסכים עם חלק ניכר מחוות דעתו של השופט אינפלד, ממליץ על עונש גבוה יותר של 10 שנות מאסר, תוך שהוא מייחס פחות משמעות לפגיעה בזכויות הנאשם ויותר משקל לצורך להגן על החברה מפני הנאשם. השופט אריאל חזקאק מסכים עם הצעתו של סגן הנשיא ואגו. משכך, מחליט בית המשפט להטיל עונש של 10 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם; מאסר על תנאי של 6 חודשים לכל עבירת אלימות או מין, ו-3 חודשים לכל עוון, בתוקף למשך 3 שנים לאחר השחרור; ופיצוי בסך 80,000 ₪ שישולם למתלונן.