ע"א 571/69

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק של בני זוג שהיו נשואים במשך 25 שנה, ונישואיהם התדרדרו עם הזמן. הבעל, כהן, עתר לגירושין בטענה שאשתו הייתה גרושה בעת נישואיהם. בית הדין הרבני אישר את הגט וציווה על הבעל לשלם כתובה של 100 לירות, אך האישה סירבה לקבל את הגט. בעקבות זאת הגיש הבעל בקשה לפטור מחובת מזונותיו, אותה אישר בית המשפט המחוזי. האישה ערערה על החלטה זו, וטענה כי על הבעל להמשיך לשלם מזונות בהיותם עדיין נשואים כחוק. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מצטט את סעיפים 2(ב) ו-3(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, הקובעים כי חובת מזונות בני זוג אינה חלה על צדדים יהודיים. כמו כן, בית המשפט קבע כי ניתן לשנות פסק דין למזונות עקב שינוי נסיבות, כגון פסק דין לגירושין. בנוסף, חובת הבעל בתשלום מזונות נפסקת עם הגירושין, יחד עם תשלום הכתובה וההיתר לשאת אישה אחרת. בית הדין הדגיש כי סירובה של האישה לקבל את הגט אינו מצדיק את עיגון הבעל לנישואין כושלים. השופט קיסטר ציין כי פרקטיקת בתי הדין הרבניים, המבוססת על הדין העברי, מאפשרת הפסקת מזונות במקרים כאלה, והסכמת הבעל לפסק הדין המקורי למזונות אינה מעידה על חיוב קבוע. השופטת לנדוי, אף שהכירה בתוצאה הקשה, הסכימה כי חובת המזונות הסתיימה בפסיקת בית הדין הרבני לגירושין ובהתקיימות התנאים הנלווים.