ת"א 2152-04-08

תקציר

שתי תביעות אזרחיות הוגשו בעקבות פיצוץ מכונית תופת ליד מלון הילטון טאבה בסיני בשנת 2004, שגרם לנפגעים רבים. התובעים טענו כי מפעיל המלון התרשל באופן חמור בנקיטת אמצעי אבטחה מתאימים, בהתחשב במיקום, אופי האורחים והמצב הביטחוני הכללי. מנגד, טען הנאשם כי אמצעי הזהירות הביטחוניים שלהם היו סבירים לאזור וכי התקיפה הייתה בלתי צפויה ובלתי צפויה. בית המשפט, תוך יישום הדין הישראלי, הכיר בחובת הזהירות של המלון כלפי אורחיו, אך קבע כי המצב הביטחוני באותה עת לא הצדיק ציפייה לפיגוע. הראיות הצביעו על כך שהמלון הקפיד על אמצעי אבטחה שגרתיים ולא היו לו אזהרות מוקדמות. יתר על כן, תפיסת הביטחון הנהוגה באזור כללה שכבות הגנה מרובות, כולל מחסומים ואמצעים ספציפיים לבתי מלון. השופט הגיע למסקנה כי המלון לא יכול היה לצפות באופן קונקרטי פיגוע ולכן הטענות נדחו. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. למרות פסיקה זו, השופט הזדהה עם הנסיבות הטרגיות ועודד את הנתבע לשקול גישה מוסרית והומנית לפיצוי הנפגעים, ובפרט חסרי אזרחות ישראלית, אם לא קיבלו פיצוי מלא.